ראיון עם הרבנית ברוק:
השקעה מניבה הנאה גדולה/ ערכה הגב’ סיוון כץ

סדר עדיפויות

מה לדעתך התפקיד הכי חשוב לאישה?

מבחינת הבית, הבעל מספר אחד.
צריך לטפח את הזוגיות ולשמר אותה. אח”כ הילדים, הטיפול בהם וכו’. אמנם יש פה הרבה וויתורים אישיים כמו קריירה, אבל זה סדר עדיפויות נכון. בעל, ילדים ואח”כ עבודה/פרנסה. צריך לתכנת את הראש באופן כזה שהבעל בראש!!! וכבר ראינו תקלים שקרו בגלל בעיות בעניין הזה. חשוב מאד שיתו”פ והדדיות.

מהי לדעתך אמא טובה?

אמא שנותנת בלי גבולות ומעניקה. אבל עדיין היא לא נחשבת אמא טובה! ילד צריך גבולות ומרגיש בטוח כשיש לו גבולות וכך יהיה מאושר.

על מה את לא מוותרת כדי לשמור על הרוחניות של הילדים?

עם הקטנטנים לא ויתרתי על ברכות מגיל 0 נטילת ידיים מוקצה מגיל מאד קטן. שבת הכנסתי לכולם מאד חזק מגיל קטן מאד חמישי בערב השולחן כבר ערוך זה מראה של שבת. עד היום. פעם מישהו נכנס ביום חמישי וראה הכל ערוך שאל: “יש לכם שבע ברכות? אמרתי לו יש לנו שבת!  אם מתרגלים לא מגיעים עם לשון בחוץ. אנחנו נחים ביום שישי- גם בחורף אפילו קצת. אף לא כיביתי תנור בצפצוף מתחילים מוקדם ומצליחים.

מה את מניסיונך יכולה להאיר לנשות האברכים הצעירות יותר- אילו טעויות נפוצות בקרב הזוגות הצעירים- בבחינת “הסר מכשול”- מלבך?

מהתחלה בתור זוג צעיר צריך לדעת להתארגן ושיהיה סדר יום יומי, שבועי. אין כזה דבר שאין ארוחת צהריים כשחוזרים. תחשבי על שבת כבר מיום ראשון. זה מאוד משפיע על האווירה בבית בין בני הזוג. ומי שקשה לו- צריך להיעזר ולא להתבייש לבקש עזרה! ואם אין ממי לבקש עזרה ללמוד להתארגן. וסדר עדיפויות. בערב מכינים ארוחת צהרים אין כזה דבר היום לא הספקתי בכללי לא מדברת על יוצאים מן הכלל. אני קמה מאד מוקדם אז הייתי הכל עושה בבוקר אחרת הררי כביסה ולא יוצאת מזה.

שבת קודש

מה המצווה שאת הכי אוהבת?

שבת. אני מתחילה כבר מיום ראשון הכנות לשבת.

ובכל זאת את אוהבת שבת, למרות הטרחה הגדולה לקראת השבת ובמהלכה?

דווקא בגלל הטרחה. כל דבר שאת מתאמצת בשבילו יותר, את משקיעה, אז את נהנית ממנו יותר משקיעה בלימודים- מקבלת ציון, משקיעה בילד ויש תוצאות… השקעה מניבה הנאה גדולה.

נכון שיש זמנים שאישה לא יושבת לרגע, נכון, בסדר, ב”ה הנותן לייעף כוח, מקבלים כוחות בכל מה שצריך עברנו גם תקופות קשות אבל ב”ה. לא הכל וורוד יש כל מני מצבים. וד’ עוזר.

אישה חייבת למלא מצברים

“עם ספר ורגליים למעלה”

תני לנו טיפ לסבלנות לילדים.

צריך הרבה סבלנות! אבל מה שהיה עוזר לי כל תינוק שהייתי מניקה הייתי נכנסת לחדר לחצי שעה בזמן ההנקה עם ספר, סוגרת את הדלת, דואגת לילדים הגדולים שיהיו בסדר והקטן במקום בטוח (לול) אם לא היה מי שישמור אז הייתי מספרת להם המון המון סיפורים, וככה נרגעת חצי שעה בזמן ההנקה עם רגליים למעלה . למלא מצברים לעצמה. זה יכול להיות עם חברות או מוזיקה, קניות…משהו שהיא בוחרת אבל היא חייבת את זה לעצמה על מנת שיהיה לה כוח לילדים. וכל פעם לחדש את זה.

כמו כן חשוב לאכול לפני שהם חוזרים ולא לחכות לשאריות שלהם!!! זה פלא איך שזה עובד. להקפיד על ארוחות. שנים היינו אוכלים ביחד ארוחת בוקר בעלי ואני. היום הוא כבר מתעכב בישיבה אז פחות.

מה מרגיע את הרבנית?

ספרים, מוזיקה קלאסית.

גם הרב אוהב מוזיקה קלאסית?

כן, בעיקר קרליבך.

מה עוד מרגיע אותך?

מול הים. עם הילדים הלכתי הרבה בחופשה אפילו פעמיים בשבוע. אני נתנייתית אני ילדה של ים. כמה בילויים כבר יש? כדאי להתאמץ ולנסוע, למרות הטרחה. זה משהו פנטסטי! מוקדם בבוקר מיד כשהבנים יצאו לחיידר. על האוטובוס הראשון שיצא. לראות את הים זה מרגיע. בעיקר בשקיעה!! זה משהו. פינה שקטה. ממלא מצברים.

מצברים רוחניים

על מה את לא מוותרת כדי לא להימשך אחרי עבודות הבית ולשמור על גחלת רוחנית?

לשמוע הרצאות, ללכת להרצאות, יש ארגון אשת חיל למי שיכולה. או לקרוא, לשמוע דיסקים, זה מאד נותן אפשר לשמוע באוזניה תוך כדי עבודה. גם מצברים רוחניים חייבים למלא.

לנשות האברכים הוותיקות יותר, המטופלות ברוך ה’ בילדים, איזו עצה תתני כדי שתחזקנה מעמד בעומס היומיומי השוטף ובמקביל להיות עזר ותומכת ומעודדת?

אני חוזרת על העצה של הארגון הטכני שרלוונטי ועוזר מאוד ביום יום. אפשר להיעזר בילדים כבר מגיל מאד צעיר 5-6  לא חייב שהתוצאה תהיה יפה כמו שאת עושה.

ובנוסף צריך מדי פעם למלא בטרייה, כלומר לשמוע שיעורים מדי פעם, לקרוא ספרים שמומלץ לקרוא. ובנוסף הזוגות צריכים למצוא זמן ביחד. אנחנו היינו בורחים ליומיים חופש לבד אחרי החגים שזו תקופה עמוסה, זה ממלא מצברים ונותן כוח להמשיך. לפעמים זה לא מעשי עם ילדים קטנים אז לפחות מדי פעם בערב יוצאים שעה-שעתיים להתאוורר. נישואים זה כמו צמח שצריך להשקות. כל הזמן לחשוב מה אפשר לעשות כדי להשקיע יותר. מדי פעם ארוחה מעניינת או דברים בסגנון שיתנו לזוגות זמן איכות ביחד  אפילו קצת זמן שווה המון.

חיי הקהילה

“הגיבוש נותן כוח”

למה זה חשוב שניצור קהילה מאוחדת?

מכיוון שהגיבוש נותן כוח. כשנפגשים שומעים בעיות של אחרים ותוך כדי פותרים לעצמנו. יש הרבה נשים שעזבו “עבר עבר” וניתקו קשר (לא שאנחנו מעודדים את זה) אז ממילא החברה פה נותנת את הכוח. אין אדם שלא צריך חברה. כל הפעילויות שעושים, אנחנו בעד. זה מאוד חשוב. אפילו רק לדבר, לשמש כתף, ולפעמים גם עזרה ממשית.

למה הכוונה שלא מעודדים ניתוק קשרים- עם חברים לשעבר או עם משפחה?

חברים- תלוי איזה אם זה להרע וגורם לבעיות אז כן, אבל אם לא אז למה? יש כאלה שהכניסו לישיבה חברים.
אבל הורים זה משהו אחר הורים תמיד נשארים הורים. אמנם לפעמים גם קשר עם הורים זה מאד מסובך. וכל אחד לגופו של עניין וזה דיני נפשות ממש. לכן חשוב להתייעץ. זה נושא מאד חשוב גם כזוג! לא מפסידים אף פעם מהתייעצות גם דברים שנראים קטנים ובאמת לא יודעים עד כמה זה גדול, חשוב לקבל עידוד, ראיה אחרת של המצב, מאד חשוב. מאד מאד חשוב.

מה כדאי לעשות כדי ליצור קהילה מאוחדת?

ארוחת בוקר שווה אפילו יותר ממתנה פעם בחודש. מפגש מקשר ועוזר. פעם בשנה מסיבה. כמו חנוכה: צריך לשמור על קשר וכל הזמן להעלות רעיונות והצעות, מה כדי לעשות בערבי גיבוש ומפגשים של נשות הקהילה.

מדוע לא בחרתם לגור בקרבת הישיבה?

מי ידע אז מהישיבה ישר מהחתונה באנו לגור כאן, הישיבה נולדה אחר כך.

התלמידים נותנים כוח

וודאי הרב מתמסר לתפקיד הנשגב הזה של בניית בני תורה יציבים ואיתנים בדרכם. מסירות לתפקיד בבחינה של לילות כימים-מה נותן לו את הכוח להמשיך על אף הקושי שבדבר?

התלמידים עצמם נותנים לו את הכוח. התלמידים בעבר ובהווה. יש ב”ה אלפי תלמידים שעסקו בתפקידים שונים ומחברים ספרים. כל אחד והקצב שלו והיכולת שלו כמובן. הוא רואה בזה ייעוד חיים וזה מה שנותן את הכוח.

מאין את שואבת כוחות לעמוד כגב ויותר מכך-כגורם מדרבן ומעודד על אף שהמסירות הזו באה על חשבון הבית והזמן של בני המשפחה?

כשהייתי בחורה, למדתי מקצוע במקום לא כ”כ דתי – למדתי להיות לבורנטית ולא הייתה אז מסגרת דתית. פעם ראשונה שהם ראו בחורה חרדית שיודעת להתלבש ולדבר אתם על דת!! כך שהנושא קרוב גם לליבי. . אבל עם כל הקושי היה לו תמיד גם את הזמן לקטנים, לעזור בבית ואפילו לקום בלילה מדי פעם. היה קושי אבל מצד שני היה את הסיפוק. מקבלים את הכוחות שזה משהו שהוא מעל הטבע.
כשרואים איזה משפחות קמו, ואיך שהם מונים את יום התשובה שלהם כיום הולדת…

האם רואים את הסייעתא דשמייא, את הזכות שעומדת בעקבות הפעולות המבורכות שאתם עושים בקירוב?

בוודאי, בוודאי שרואים! גם עם הילדים שלנו, אני מגדירה הכל בתור נס. שום זכות לא הולכת לאיבוד.

במה למשל?

עם ילדים, במקרים רפואיים ראינו נסים והתייחסנו לזה שזה בגלל הקירוב. לא יודעים חשבונות שמים אבל ראינו ס”ד גדולה מאד.

חובה להתייעץ

לאיזו כתובת צריכים לדעתך זוגות האברכים לפנות בבעיות שונות העולות בבית כגון: חינוך ילדים, שלום בית, התמודדויות במעגלים היותר נרחבים של המשפחה. האם רק רבני הישיבה הם הכתובת שתבין מאין הם באו ולאן הם הולכים או גם רבנים אחרים שלא עוסקים בקרוב רחוקים יכולים לטפל בעניינים מסוג זה?

יכול להיות שיש רבנים בחוץ שיכולים לעזור, אבל הרבנים של הישיבה מכירים אותם היטב ומבינים אותם. הם מלווים אותם שנים, וחובה להתייעץ אם יש בעיות. לפעמים מתביישים דווקא כי מכירים אותם, אבל בעיה שלא פותרים רק נעשית גדולה. אנשי הצוות מאוד עסוקים אבל צריך לנסות  לתפוס אותם ולפתור בעיות.  מי שחשוב לו מצליח. להתעקש. להידחף. לא הצלחנו- אז מחר. לא לוותר, וה’ עוזר להכוונה נכונה לכן אמרתי קודם להתייעץ עוד כשזה קטן .

יש משהו שהרבנית הייתה רוצה  להוסיף?

לברך את כולם שיעשו ויצליחו.